The Galactic Archive

למה בסיפורים של דיסני האמא תמיד מתה? והדמות הראשית לרוב גודלת רק עם האבא? רבים מכם כבר שמתם לב להקבלות של הסרטים של דיסני לחיים האמתיים, ושמו הרבה דגש על להראות שוב ושוב את סיפור חייה של הdivine Feminine, הדרך בה היא יוצאת למסע התפתחות ולמידה ומוצאת את עצמה, את החוזק הפנימי ומי שהיא באמת אל מול העולם. איך היא שוב ושוב מנסה להעיר את לבו של זה שמייצג את האנרגיה הזכרית. אנחנו גדלנו על הרבה פרוגרמות שגורמות לנו לראות את החיים בדרכים שונות, אחת מהפרוגרמות הכי גדולות היא לקרוא לאלו

היי מה קורה אני כאן לא שמתי לב אל הזמן טיילתי, עפתי בשמים, נחתי על ענן גלגלתי ג'וינט לאלוהים, כן הוא גם כן סטלן דיברנו על מה שחשוב, סיימנו לא מזמן חזרתי למטה, פתחתי תבאסטה חוזרים ישר לעניינים עם ג'ט-לג וסטלה עוד מכשפת מטבח מחכה לי בלילה נותנת לה מספר, עמדי בתור, יש עוד 4 רק אל תתלונני כשתקבלי את הקארמה הכל חוזר אלייך פי שלוש, את תלמדי להבא ואם אנחנו כבר בזה - ספרי, שמת לב למשהו? איך את ישנה בלילה? איך החלומות שלך נראים? תדעי לבחור ת'מלחמות שלך, את לא מוגנת אני קוסמת ויש לי קש

לבחור בגלולה האדומה זו אחריות. ההתעוררות הרוחנית היא בחירה אינדיבידואלית אך גם לאחר הבחירה הראשונית, לאורך כל מסע תהליך העלייה תמיד אפשר לבחור בגלולה הכחולה ולחזור לישון. לפעמים המטריקס אפילו ישלח אלינו סוכנים שינסו להרדים אותנו בכוח, ינסו לפתות אותנו לבחור בגלולה הכחולה. ולמה לבחור בגלולה האדומה זו אחריות? כי זה אומר שמפסיקים לברוח, שבוחרים להתמודד עם האמת בין אם היא גלובלית או פנימית. זה אומר שאנחנו מקדישים את עצמנו להתפתחות התודעה שלנו ולראיית מציאות גבוהה יותר, זה אומר שב

קשרים נשמתיים בחיים שלנו כאן אנחנו נפגשים שוב עם נשמות שאנחנו מכירים מחיים אחרים, נשמות שקבענו להיפגש איתם לפני שהתגלגלנו לכאן. עם חלקם קבענו לעבור שיעורים קרמתיים על מנת ללמוד, ועם חלקם קבענו פשוט להיות בקשרים של אהבה והרמוניה והם יהיו לצידנו ואנחנו לצידם במהלך החיים. עם קשרים נשמתיים הרמוניים נלמד שיעורים של תמיכה, קבלה ושייכות, וגם אם לא התראינו איתם במשך זמן ממושך מפני שהחיים לקחו אותנו בדרכים שונות כשנראה אחד את השני שוב זה ירגיש כאילו לא עבר יום. אלו נשמות השייכות ל"שבט

להיות לוחם אמת למה זה קשה? למה נלחמים? העולם הזה מלא בתעתועים, אינסוף פרוגרמות שמטרתן הן להקטין את האדם ולגרום לו לאבד את סמכותו, עם הזמן והשנים אנשים נשברים תחת לחץ חברתי קולקטיבי ומאבדים את הקול האינדיבידואלי שלהם. עיצוב המבנה החברתי קיים כדי לשמור על כולם בתוך הקופסה ולהימנע מלפתח חשיבה ייחודית, דבר ששובר כל פרוגרמה קיימת. כל אחד שנולד כאן הוא ייחודי ומביא איתו יוניברס שלם, אך המערכת בנויה כדי לגרום לאינדיבידואלים לאבד את מי שהם באמת, ולפחד להיות הגירסה האותנטית שלהם. מי ש

משהו גדול עומד לקרות, ישראל שלחה קריאה בחודשים האחרונים לי ולעוד לוחמי אור שעברו להתגורר בחו"ל בשנים האחרונות. היא ביקשה שנחזור לארץ ובלי לדבר אחד עם השני כולנו בחרנו לחזור באותו החודש בהרגשה של דחיפות. זה כבר קרה לי בעבר, ב2013 כאשר גרתי בקוסטה ריקה ואהבתי כל רגע, וביום אחד התעוררתי עם הרגשת דחיפות שאני חייבת לחזור לארץ וכשהגעתי כך גם הגיעו כל החברים שעברו לגור בחו"ל, כולנו חזרנו לארץ באותו השבוע וזמן קצר לאחר מכן התחילה מלחמה. אני לא יודעת בדיוק מה הולך לקרות, אך אני מרגישה

העולם כל כך גדול ויש כל כך הרבה מה ללמוד ולחוות, אנחנו יוצאים לחיפוש עצמי שלוקח חיים שלמים, לפעמים מרוב בחירות ואפשרויות אנחנו הולכים לאיבוד. "מהי הדרך שלי?" אנחנו שואלים בלי לדעת לאן אנחנו רוצים להגיע, בדיוק כמו באליסה בארץ הפלאות. החיים הם מסע ואנחנו אף פעם לא יודעים באמת מהו הייעד, אנחנו יכולים לדמיין או לתכנן, אבל התוכניות שיש לחיים שלנו להציע רוב הפעמים גדולות יותר ממה שאנחנו יכולים לדמיין. לפעמים ללכת לאיבוד זה בדיוק מה שאנחנו צריכים, זה אומר שירדנו מהדרך הידועה ושעכשיו

עברתם מלחמות בחיים אבל לא רואים עליכם? למדתם שיעורים קשים שהפילו אתכם ואתם הצלחתם לחזור לעמוד לבד? לפעמים אנחנו מסתכלים על מישהו ונראה שהחיים שלו כל כך מושלמים, אבל אין לנו מושג מה הוא באמת עבר כדי להגיע לאיפה שהוא היום, הדרך הארוכה והחשוכה שהוא עבר וצלח, וכל הפעמים שהוא מצא עצמו לבד ומרוסק על הריצפה ומצא את החוזק להיוולד מחדש. למדנו איך להיות שם בשביל עצמנו כשהבנו שאין לנו אף אחד אחר שיעזור לנו. עם כל שיעור קשה שעברנו הגיעה הארה גדולה יותר. ומ'קרב' ל'קרב' נהיינו חכמים יותר,

הסייקלים משתנים, האנרגיה משתנה והחיים כל הזמן באבולוציה קדימה. כדי לחיות ולהנות מההווה עלינו להשתנות ולהתפתח בהתאם, ולא להשאר תקועים במקום או בעבר. קיימים כאן 2 סוגי מטריצות - מטריקס של כאב, ומטריקס של הנאה. כשאנחנו מתנסים במטריקס של כאב אנו למעשה חיים חצי חיים בעודנו אוחזים במה שלא טוב עבורנו וזקוקים לקטסטרופה כדי לבחור לעשות שינוי, מחכים תמיד למשהו ממש רע שיקרה כדי סופסוף להזיז אותנו למקום טוב יותר. וכשאנחנו בוחרים לחיות במטריקס של ההנאה, ובוחרים להשתנות ולהתפתח מתוך הרצון

העולם שאנו חיים בו היום מורכב מהמון פרוגרמות שמטרתן היא להפריד בין אנשים, בעיקר בין הנשים והגברים. בנוסף לכך לא מלמדים בבית הספר אין להתנהג בהבנה וחמלה, איך לנהל מערכות יחסים בריאות ואיך לעשות עבודה פנימית נכונה כדי לפתור בעיות אישיות וטראומות במהלך החיים. אנחנו יוצאים לעולם ומנהלים מערכות יחסים שלאט לאט ממלאות אותנו בפחדים ומורידות לנו את הביטחון האישי. עם השנים אנשים לוקחים איתם בעיות לא פתורות עוד מהילדות ומשליכים אותם על בן או בת הזוג, מה שיוצר לבן או ובת הזוג טראומות ובע

ובאותו הזמן אני מרגישה כאילו רק עכשיו נולדתי. מה אני יכולה להגיד על מסע החיים שלי עד כה? וואו... הכרתי כל כך הרבה אנשים, למדתי כל כך הרבה על החיים ועל הרבדים השונים שקיימים במציאות כאן. למדתי לבטוח בעצמי באמת ולא ללכת לאיבוד ולמדתי איך לעזור לאחרים למצוא את עצמם. שיחקתי תחת כל כך הרבה רמות של תודעה ואני באמת מודה על שזכיתי לראות את החיים מכל כך הרבה זוויות ראיה שונות. למדתי להיות אבסטרקטית ולמדתי להיות ספציפית ועכשיו אני משחררת את הכל ומפנה מקום לחיים החדשים שלי, ולראיית המצי

כמות השיעורים שאנחנו עוברים בחיים היא עצומה, הגענו למימד חשוך והצטרפנו לסיביליזציה שהלכה לאיבוד בין דפי הקוסמוס. כל נשמה גבוהה שהגיעה לכאן התנדבה לעזור לנשמות שהלכו לאיבוד, אנחנו רואים את זה בעיקר בתור מערכות יחסים רומנטיות. הדרך האינטנסיבית ביותר להשפיע על מישהו היא דרך זוגיות, לכן בחרנו לעבור דרך הכוללת פרטנרים קארמים. פרטנרים קארמים הם אלו שלא התחברו לנשמה הגבוהה שלהם, והם חושבים ופועלים מתוך נפרדות מהאלוהיות של עצמם. אנחנו לוקחים על עצמנו לעזור להם ולנסות לחבר אותם לאור,

הרבה מכם מרגישים שמשהו גדול עומד להגיע, הרבה מכם מרגישים שמשהו גדול היה אמור לקרות. החושים שלנו מתחדדים עם כל עלייה וויברציונלית שלנו ושל כדור הארץ, ואנחנו קולטים יותר ויותר אינפורמציה אנרגטית לגביי טיים-ליינס בכדור הארץ. אנחנו מקבלים הורדות לגביי דברים שקורים בטיים ליין של המימד השלישי ושל המימד החמישי, ובנוסף טיים-ליינס פוטנציאלים. המשחק בין החושך לאור עולה בהילוך, ו2 הצדדים משנים צירי זמן שוב ושוב, וכל צד מנסה לקבע את ציר הזמן שלו. יותר ויותר לוחמי אור מגיעים לכדור הארץ וב

זה יכול להיות בודד כשמתנתקים מהמטריקס, אמנם נשארנו באותה הפלנטה והכל סביבנו נראה אותו דבר, אבל הריחוק נהיה אפילו גדול יותר. קשה הרבה יותר למצוא אנשים בתדר דומה והקריטריונים נהיים גבוהים יותר. התודעה שלנו משתנה ועולה משבוע לשבוע ומחודש לחודש, ונראה שיותר ויותר אנשים נושרים לנו מהחיים, לא לוקחים חלק במסע שלנו יותר. איפשהו הנפש שקטה יותר, אך צופה בכל הכאוס הנעשה בחיי האנשים מסביב. כבר קשה מאוד למצוא שפה משותפת והקרע בין האנשים שעולים לבין האנשים התקועים בלופ קארמי מורגש בהחלט. כ

בשביל להנות, ובשביל להגיע לרמות חדשות. איך שאני רואה את זה, יש לנו רק את עכשיו ועכשיו כדי לחיות, כדי לטייל, בעולם ובתוך הנפש שלנו, להיות אותנטיים ואמתיים לעצמנו. לקחת בכל רגע את ההחלטה לעשות מה שעושה לנו טוב ולמלא את החוזים הנשמתיים הכי גבוהים שלנו, אלו שיוצרים לנו את המציאות ההרמונית ביותר עבורנו. ורק אנחנו יכולים לדעת איזה שביל לקחת, איזה שביל ממלא את הלב שלנו. איזו דרך מביאה לנו הכי הרבה אושר, ולא רק כשנגיע ליעד, אלא גם בדרך עצמה. נשאר לנו עוד זמן מועט לפני שמתחיל הבלגן וא

אנחנו חווים כך כך הרבה, נולדתי מחדש כבר כל כך הרבה פעמים למדתי כל כך הרבה שיעורים חשובים יצאתי ממחילה אחת וקפצתי לבאה ובכל פעם התמסרתי לגמריי לחוויה ולמה שזה בא להעביר אותי אני כבר בקושי זוכרת מי הייתי כשהתחלתי נראה כאילו עברו גלגולים שלמים מאז שיצאתי לחפש את עצמי מסתכלת לאחור על כל מה שעברתי אני לא מאמינה לאיפה המסעות לקחו אותי אני בוטחת באלוהים ובספינה שלי ואני יודעת שמדריכים אותי ושומרים עליי הרבה פעמים מרגישה לא מובנת לפעמים קשה לי להעביר את עצמי אבל אני מוצאת שיטות כמוני

כל מי שלוקח חלק בעלייה במימדים שם לב לשינויים התודעתיים העצומים שאנחנו עוברים מיום ליום, עושים קפיצות למימדים גבוהים ואז מתקרקעים שוב. חשוב להיות קשובים להדרכה שלנו ובאיזה אופן עלינו לזוז, לבטוח בהורדות שאנחנו מקבלים ולשתף עם שאר המתעוררים. הקהילה שלנו היא לא ליופי, היא לא בשביל לייקים ולא בשביל המראה של של הדברים. אנחנו עושים עבודה וויברציונלית כבדה ונקראים לשתף בתהליך כדי לאשר לעצמנו ולאחרים העוברים גם הם את אותם התהליכים. בין אם אנחנו פועלים ביחד במימד הזה או לא, אנחנו מח

גם השנה כמו כל שנה אנחנו חוגגים את חג פסח. בתור ילדה אני זוכרת כשקראנו בהגדה שבני ישראל יצאו לחופשי, לחירות וחשבתי לעצמי "אבל אנחנו לא חופשיים" כבר מזמן החזירו אותנו לעבדות, עבדות הנפש והגוף. כמו שאמרתי בעבר, החגים שלנו מסונכרנים עם הסייקלים של כדור הארץ, וכמו בימי בתנ"ך, אנחנו מגיעים שוב להארה שעלינו להתעורר ולמצוא שוב את החירות שלנו. וכמו פעם, גם עכשיו הקוסמוס איתנו כדי לבלום ולהכות קארמה בשולטים החשוכים ובכל מי שינסה לעצור אותנו מלהשתחרר. היציאה לחופשי הוא לא רק פיזי, הוא

הלכתי לטייל בסדום לא יודעת איך הגעתי לכאן, המחילה לקחה אותי כבר חודש שאני כאן ורק עכשיו אני מוצאת את עצמי יושבת וחושבת זה מרגיש כמו הימים ההם לא מצליחה למצוא צדיק אחד, אלוהים ניסו להזהיר אותנו אך הם ממשיכים בשלהם התיבה מחכה, היא שם אני מנסה להביא איתי אנשים, אבל לא מצליחה לתקשר איתם אני כאן על ההר, רק תעלו ותצטרפו אליי אך הם ממשיכים בעניינם, לא חושבים אפילו להביט אליי בטח שלא לנסות לעלות, זה מצריך עבודה נפשית לאן הגענו עם הקולקטיב? אני חושבת שאנחנו בתחנה הסופית ולא הבנתי בעצ

לא כולם בוחרים במסע הזה, אלו מאיתנו שכן, כבר יודעים שזה מסע שעושים אותו לבד. זה מסע חיים והקדשה להיכרות עצמית עמוקה, והיכרות עם הקוסמוס בכל הרבדים. אנחנו עוברים שיעורים ועולים בשלבים, וכל הזמן חיים ברגע, כל הזמן משקיעים באבולוציה שלנו ובזרימה עם השינויים המגיעים. כל הזמן בהתפתחות. וזה מקשה עלינו להיות מספיק זמן באותו הטיים ליין של מישהו אחר, כי המשימה שלנו לוקחת אותנו לרמות חדשות ודורשת מאיתנו לעשות כל הזמן שינויים הנדרשים לנו כדיי להתקדם בשלבים, ולא כולם נמצאים תחת אותה ה'תו